השבוע נתקלתי בשאלה שעלתה בפייסבוק, צלם וידאו שאל אם כדאי לו לעשות הסבה לתחום התיווך.
שאלתי קודם כל מאיזה סיבה מגיע הרצון להסבה הזו ונעניתי שהוא לא מצליח לגמור את החודש.
הדיון התפתח למגוון רעיונות ובעצם הראה לי את המסלול שאני עברתי בהסבה המקצועית שלי מתכנות לצילום.
שנת 2018, שנה ראשונה להסבה – אני אומר בקול רם שאני צלם. עדיין קצת מוזר לי להגיד את זה אחרי 17 שנים שאני רגיל לענות לשאלה “אז מה אתה עושה” בתשובה “אני ראש צוות פיתוח” או “אני מתכנת” אבל לקח אחד חשוב שלמדתי מהעניין הזה – כשאתה אומר “אני צלם”, אף אחד לא יתחיל לפקפק ויתהה כמה ניסיון יש לך באמת בתחום מסויים. יוצאים מנקודת הנחה שאתה יודע את העבודה וזה עובד לטובתך (בהנחה שאתה באמת יודע מה אתה עושה ברמה סבירה), אין “ראיון עבודה” וה pitch שאתה נותן (והדרך שבה אתה מעביר אותו) נותן את הטון להמשך. אם תתחיל להתנצל מראש – יתעורר הספק בצד השני. צריך להקרין בטחון. ברקע אני עדיין עושה עבודות תכנות כעצמאי שמחזיקות אותי כלכלית.
בתקופה הזו תכננתי להיות צלם אוכל (זה מה שמשך אותי לתחום הצילום) ובינתיים התחלתי בצילום מגנטים כי נכנסתי לעניין דרך סער אחי, הלא הוא יאללה מסיבה, אטרקציות לאירועים . האירוע הראשון שצילמתי היה בהתנדבות לארגון אורות של תקווה ומאז המשכתי להתנדב שם (ואני ממליץ על זה בחום לכל אחד בכל מה שרק אפשר לעשות, ויש גם עוד ארגונים וגם יוזמות פרטיות מדהימות. מוזמנים לשלוח לי שאלה בנושא ואעזור).
העבודות שעשיתי התחלקו ל 4 מקורות –
1. עבודות שאחי הפנה אלי (כי אני סוג של אטרקציה לאירוע) , כאשר היה לי חשוב לבצע את שיחת המכירה בעצמי למרות שירקתי דם על זה – היה לי ברור שאני חייב להשתפר ולקבל בטחון והדרך היחידה היא לעשות עוד ועוד שיחות כאלה.
2. עבודות שקיבלתי כספק משנה מאולם ה”בסקולה” שנסגר בינתיים – נתתי להם מחיר שאפשר גם לי וגם להם להרוויח, ולא שהייתי הצלם “הכי טוב” (ורק מאוחר יותר ראיתי את הפגמים בצילומים שאז לא הבנתי) – הייתי “מספיק טוב” אבל יותר חשוב מזה, הייתי אדיב, שירותי ונעים גם בהתנהלות מולם כספק משנה וגם בעבודה עצמה באירוע וזה משהו שאנשים מעריכים ומוכנים לשלם עוד קצת בשבילו.
3. עבודות שקיבלתי מחברת אטרקציות לאירועים נוספת – המחיר שם היה מחיר נמוך להחריד. חשבתי בהתחלה שאם אהיה טוב אח”כ נוכל לדבר על מחיר נורמלי אבל מהר מאוד הבנתי שזה פשוט לא עובד ככה.
4. שת”פים – שיתופי פעולה בעולם הצילום הם בעצם צילומים בחינם לכל הצדדים. הצלם מקבל התנסות ותמונות בתחום שאין לו מספיק דוגמאות להציג ממנו עם דוגמנית ואיפור מקצועי (והן מקבלות את התמונות בחינם בחזרה). יש תעשיה שלמה סביב זה כשבדרך כלל הפיתוי הוא “הצילומים יפורסמו עם קרדיט/תיוג בפרופיל של מישהו/י עם 100,000 עוקבים” . עשיתי את זה מספר פעמים, לא קיבלתי המוני עוקבים (או בכלל) וזה בדרך כלל יסתכם בכמה תמונות לתיק העבודות. אם חסר – מומלץ בהחלט. אם כבר יש לך דוגמאות שנוח לך איתן – פשוט לוותר כי זה לא תורם לכלום אלא אם יש משהו טכני שלומדים מזה או קשר עסקי ששווה לעשות את זה בשבילו, ויש כאלה מדי פעם . את צילומי האוכל הראשונים שלי עשיתי בשת”פ והן עשו רושם מצוין בהמשך. לא קיבלתי תיוגים או קרדיט או משהו כזה, אבל כן קיבלתי לקוח מרוצה ודוגמאות שבאמת נתנו לי הרבה. צילמתי גם סשן אחד ללינור סביניק בשת”פ שכזה (לפני שנכנסה לאח הגדול) שהוביל אחכ ל 3 סשנים עבורה בתשלום וגם נתן לי דוגמאות מצויינות להציג בתחום האופנה.
שנת 2019 -שנה שניה לעסק. הצטרפתי לארגון BNI, נטוורקינג לעסקים. הקונספט קסם לי, ההשקעה הכלכלית (בערך 500 שח לחודש למנוי ופגישות) נראתה כמו השקעה בשיווק ממומן סביר והגורם האנושי נראה כמו רשת בטחון מצויינת. בשתי מילים למי שלא מכיר – קבוצת בעלי עסקים נפגשת כל שבוע, אחד מכל סוג מקסימום, אחרי שעברו סינון קפדני לכאורה כדי שרק הטובים בתחום יגיעו. ארגון עולמי שהתחיל בשנות ה 80 בארה”ב ויש בארץ בסביבות 80 קבוצות. אחרי שנה עברתי לקבוצה אחרת וספוילר, אחרי שנה עזבתי גם שם.
הרחבתי על זה בפוסט נפרד אבל לי אישית זה לא עבד ב 2019 ואת רוב העבודות שלי עדיין המשכתי לקבל מהערוצים של 2018, הרוב בתחום האירועים, מעט מאוד בתדמית או אוכל.
בנטוורקינג התחלתי לשווק את עצמי כצלם לעסקים (כי מי שנמצא שם הוא עסקים קטנים בעיקר) וצילמתי פה ושם עסקים קטנים בסכומים קטנים, אבל כן לצבור תיק עבודות.
שנת 2020 – שנה שלישית לעסק, הקורונה נכנסת לחיינו. כמו כל צלמי האירועים, גם אני הפסקתי לעבוד בתחום הזה במרץ 2020. העצירה הזו גרמה לי לחשוב מה אני עושה עם עצמי והתחלתי לחשוב מה עוד אני יכול לעשות. מתוך ההבנה שהקורונה תגרום לפריחה בעולם מכירות האונליין, התחלתי להגיב גם לפוסטים שקשורים לצילום מוצרים ובזכות תגובה שהגבתי בפייסבוק שלא הניבה קשר עם אותו כותב פוסט, פנה אלי מישהו שבמקרה ראה את התגובה שלי ובחר להתקשר דווקא אלי מבין כל המגיבים (ולעוד כמה כמובן, אבל מתוך 100 תגובות בממוצע לפוסט, להיות בחמישיה הנבחרת – זה גם אחלה) ומדי פעם יש לנו ימי צילום משתלמים עד היום. המסקנה כמו בבדיחה הידועה – “אם לא תמלא לוטו, איך יבוא המזל?” כלומר – צריך לעזור למזל למצוא אותך וצריך להגיב בפייסבוק כמה שיותר (איפה שרלוונטי).
בנוסף, זה גרם לי לחשוב על מה אני רוצה לצלם ומה קהל היעד שלי ואיפה אני יכול למצוא אותו – איזה קבוצות פייסבוק, איזה ערוצים אחרים (במציאות ובאונליין), איזה קשרים אני צריך לפתח – לחשוב היא מילת המפתח כאן בנוגע להתקדמות.
שנת 2021 – שנה רביעית כצלם
בשנה הזו אני כבר קצת יותר ממוקד במה שאני עושה. הבנתי שהחוזקה שלי היא בצילום אנשים – אם בתדמית עסקית ואם בתדמית אישית. הבנתי שצילום מוצרים זה עבודה שמתמשכת וכדאי לחפש גם אותה. הבנתי שמעצבות פנים עובדות עם מישהו קבוע וכדאי להכיר ולמצוא כזה “שידוך”. השיווק הוא עדיין אורגני – בגדול זה הרבה תגובות בפייסבוק, פניות יזומות לעסקים (בפייסבוק), עבודות שהגיעו מקשרי עבר או לקוחות שהגיעו דרך המלצות של לקוחות מרוצים שצילמתי. כל הזמן מנסה דברים חדשים, לומד לתמחר קצת יותר טוב, לומד שיש מחיר נמוך מדי שאני לא חייב לעבוד בו, צובר בטחון ביכולות הצילום שלי ובקיצור מתבגר קצת כעצמאי. התחלתי להבין שיש גם משימות שהן “כסף קטן” אבל יכולות למלא חורים בשבוע , כמו למשל צילום דירות למתווכים – שעה עבודה ותשלום של 200 שח (אולי קצת יותר, תלוי בדירה) אבל אם עושים 2 דירות בשבוע – זה 1600 שח נוספים בחודש. אם אתם מציעים גם וידאו, או צילום 360 מעלות או אולי צילום רחפן – זה בסביבות 400-500 לבית. אין כאן אמנות, אבל יש כאן נטוורקינג ויש כאן לחם בבית.
שנת 2022 – work in progress 🙂 אני עדיין צריך ויכול להגדיל את ההכנסה החודשית שלי מצילום (גם בכמות הימים וגם בתמחור לסשן) אבל ההכנסה כבר יציבה. אי אפשר לשבת ולחכות שעבודה תגיע וזה נכון לגבי כל עצמאי בארץ. אם הייתי מסתמך רק על הצילום (בלי תכנות) כבר מהתחלה – לא הייתי שורד את ההסבה הזו כי אני צריך להביא כסף הביתה (הוצאות משפחתיות של זוג+שתי בנות עשרה) אבל אחרי 4 שנים אני כבר בשכר הממוצע במשק (לפעמים פחות, לפעמים יותר) והדרך עוד ארוכה.
התהליך הזה מתכתב עם הדברים ששמעתי בפודקסט “פופקורן” של אלון פרנקל שבפרקים הראשונים (עד 100 בערך) הפודקסט היה בעיקר ראיונות עם אנשים עצמאיים (שהיו שכירים או בכלל) והדגש היה על התהליכים האלה. כשהייתי שכיר שמעתי את הפודקסט וגם קניתי את הספר של אלון שעשה לי קצת סדר בדברים ובעיקר נתן לי תחושה שיהיה בסדר לקראת ההסבה. המכנה המשותף לכל המרואיינים היה שאצל כולם העסק פתאום צבר תאוצה אחרי 3-5 שנים אחרי התחלה מדשדשת. כמובן שזה מותנה בכוונון ובחינה עצמית של העסק כל הזמן, רצון למצוא את המקום שלך ואת הייחודיות שלך וכו’ אבל מי שעובד בשביל העסק – העסק יעבוד בשבילו.
